הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית נתניה

פסק דין

1.תביעת שיבוב במסגרת עותרת התובעת, חברת ביטוח, לחייב הנתבעת, רשות מקומית,

לשיפוי על כספים ששילמה למבוטחה בגין נזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מקריסת עץ על הרכב.

2.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 11.12.10 חנה רכב המבוטח כדין, ברחוב שד' בנימין בנתניה. בעוד רכב המבוטח עומד בחניה, התמוטט לפתע עץ, אשר היה נטוע על המדרכה בסמוך למקום חניית הרכב, נפל על הרכב והסב לו נזק רב.

לטענת התובעת בכתב התביעה, יש להחיל בנסיבות העניין את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" ועל הנתבעת נטל הראיה להוכיח כי לא היתה התרשלות שתחוב בגינה. לחילופין, נטען כי התאונה אירעה עקב רשלנותה המלאה של הנתבעת אשר לא נקטה פעולות, כפי שרשות מקומית סבירה היתה נוקטת, על מנת למנוע את התאונה.

3.מנגד, הכחישה הנתבעת בכתב ההגנה את עצם התרחשות האירוע והן את תחולת הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו". עוד הוסיפה וטענה כי מדובר בעץ הנטוע על המדרכה ובמרחק מהכביש, כי ענף העץ נפל כתוצאה מפגעי מזג האוויר, שהיו חריגים בכמותם ובעוצמתם מעבר לצפוי, וכי העירייה פעלה כרשות סבירה המטפלת ומתחזקת את הצמחייה בתחום שיפוטה כראוי.

4.בדיון בפני העידו מטעם התובעת, מר אשר אזולאי, ומטעם הנתבעת מר אסף דניאל, מנהל היחידה לאחזקת גנים ונוף בעיריית נתניה. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

5.על אף הנטען בכתבי הטענות, אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעצם קרות האירוע ותוצאותיו. קרי, אין חולק כי נפל עץ על רכב מבוטח התובעת ואין מחלוקת על הנזק שנגרם וגובהו של הנזק. אין אף חולק כי העץ שהתמוטט היה מצוי בשטח ציבורי בתחום שיפוטה של הנתבעת וכי הטיפול בעץ היה בתחום אחריותה של הנתבעת.

עוד יש לציין, כי על אף הנטען בכתב התביעה, אין התובעת עומדת על טענתה כי יש להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו".

6.המחלוקת בין הצדדים הינה האם, בנסיבות העניין, יש להטיל אחריות על הנתבעת לקרות האירוע ולנזק שנגרם בעטיו.

לטענת התובעת, די בכך כי הוכיחה את התקיימותו של האירוע, קרי נפילת העץ, והנזק שנגרם, ומאחר ואין חולק כי העץ מצוי בשטח הציבורי של הנתבעת ובתחום אחריותה, על מנת שנטל הראיה יעבור לכתפי הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה. משכשלה הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה, יש לקבל התביעה.

לטענת הנתבעת, התובעת כלל לא הוכיחה את תביעתה, קרי את התקיימות יסודות עוולת הרשלנות, ומשכך דין התביעה להידחות. עוד נטען כי הוכח בראיות כי מדובר היה בפגע טבע, לאור תנאי מזג האוויר, וכי מעדות עד הנתבעת עלה בבירור כי הנתבעת מבצעת טיפול שוטף וטיפול מונע בעצים בתחום שיפוטה.

דיון והכרעה:

7.בקביעת אחריות בגין עוולת הרשלנות מתעוררות שלוש שאלות שעל בית המשפט לבחון : האם המזיק חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית לניזוק, האם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, והאם הפרת החובה היא שגרמה לנזק.

בהעדר תחולה לכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" הרי שנטל הראיה להוכחת עוולת הרשלנות מוטל לפתחה של התובעת.

מאחר ואין חולק כי העץ שקרס נמצא בתחום שיפוטה ואחריותה של הנתבעת הרי שחובת זהירות מושגית של הרשות המקומית קיימת בענייננו.

באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, על בית המשפט לבחון אם בנסיבות העניין הספציפי היה על הנתבעת לצפות את התרחשות הנזק, קרי את אפשרות קריסתו של העץ הספציפי, באופן המחייב אותה לנקוט באמצעי זהירות לקידומו של אותו סיכון.

גם באם יקבע כי המזיק חב חובת זהירות קונקרטית, על הניזוק להוכיח כי המזיק הפר חובה זו וכן הקשר הסיבתי בין ההפרה לנזק, קרי כי ההפרה היא שגרמה לנזק.

8.בחינת הראיות בענייננו מעלה כי התובעת לא הרימה הנטל להוכחת יסודותיה של עוולת הרשלנות.